הקרדיטים של אורלין וברק


אז יצא כך שנפגשו להם מעצבת ותסריטאי. איך נראה בצלאל מעורב בסם שפיגלי?

שנינו אנשים רגישים ומרגישים, ולכן היה לנו מאוד חשוב להעביר משהו מתוכנו לאורחינו האהובים שיגיעו לחגוג איתנו ולהתרחק כמה שניתן מהאירועים הרגילים. כי אלה, לא ממש אנחנו. בנוסף, התקציב שלנו היה קטן ולא רצינו לחרוג ממנו.

ברק הוא בן קיבוץ רוחמה שבצפון הנגב. קיבוץ שנראה לפעמים שהזמן בו עצר מלכת, וזה – בדיוק מה שאנחנו אוהבים. אז בחרנו מבנה נטוש, שהיה פעם לול פעיל, ומיד נבנתה אצלי בראש תמונה של אירוע שבו הפשטות היא הקסם.

אורלין וברק11

כבר בתחילת תהליך ההפקה, היינו חייבים ללמוד ולהבין איך וממה מתחילים להפיק אירוע במקום שהוא ממש לא מותאם לקיים בו אירוע. היינו צריכים לבנות, להרים ולהכשיר את כל המקום ממש מאפס. למשל, לא היה במקום חשמל ומים, ולכן הבאנו את ראובן, שיודע הכל,  כדי שיחבר חשמל, צנרת וניאגרה, בעיקר כדי שיהיה לנו איזור נוחיות להיכנס אליו בשלושת חודשי העבודה המאסיבים בלול. בכל זאת, בילינו שם את רוב שעות היום, וככל שהתקרב התאריך נשארנו גם בשעות הערב. מעולם לא חשבתי שאצור כל כך הרבה ב"תקופת אבטלה" שאיפשרה לי להיות כל כולי בתוך תהליך ההפקה.

אורלין וברק

עובדי הקיבוץ התאילנדים עזרו בעבודת התשתיות והכנת השטח, לפי ההוראות כמובן ("את השיח הזה לא להוריד! הוא נראה בסדר וצריך קצת ירוק במקום הצחיח הזה"), כולל להרוג 2 נחשי צפע רציניים בגודלם! ולהוציא שכבת סחף של בוץ מרצפת הבטון בחללי הלול ששכב לו נטוש כמה עשרות שנים. ברק, הפך לצורך העניין, מחתן לעובד בניין, וטיפל בכל הצנרת שרצה לה בתקרת הלול, זו שהרוותה את צמאון התרנגולים ואינה הכרחית לאורחינו הצמאים לבירה. הטרקטוריסט בא ברגע האחרון ואסף את השיחים והקוצים הצידה לשתי ערימות גבוהות כאלו שקיבלו את האורחים, מה שגרם להם להרמת גבה, להמנכת ציפייה ולבסוף, להפתעה מרגשת וגדולה.

אחרי שראובן סיים להשמיש את ברזי המים הוא התפנה לחשמל. כבל הגרילנדה ובתי המנורות טיילו להם בלול וליפפו את קורות העץ הישנות בהם חיו הדבורים כל השנים. המדביר הגיע לעשות סדר ולמנוע אי נעימויות, ואני התפניתי לפרטי האווירה – השלב שכל כך ייחלתי לו הגיע!!!

חלק קטן מהדברים קניתי בסטוקים כדי להישאר בתקציב הקטן שהגדרנו וחלק במכירות חיסול שפגשתי בהם במהלך התקופה. אצתי רצתי בין עבודת אילוסטרייטור ממוחשבת לחיתוך כתובות בלייזר לבין חיפושים יומיומיים במכולת הזבל בניתור אחר דלתות ועוד אלמנטים מעץ שאפשר לתעל לטובת העיצוב בחלל ומחוצה לו.

כשברק הכין רמפה לשני האורחים הגלגליים שלנו, אני תליתי בחלונות את שקי היוטה שקיבלתי ממפעל "המברשת" הנדיב של הקיבוץ. כשניסרתי עם הג'קסון המושאל את שלטי העץ שהיו ברחבי החוץ ותליתי את מתקן החבלים לנייר הטואלט, ברק התקין את קונסטרוקציית העץ-בד המאולתרת שתחצוץ למשתמשים בשירותים.

אורלין וברק14

בשלב הזה כבר הרגשנו שאנחנו הופכים את העולם ובעצם הקמנו מאחז זמני בו פעלנו וחשבנו, הבאנו את יכולותינו של שנינו וגם של הקהילה סביבנו, ולאט לאט גרפנו, יישרנו, צחצחנו, יצרנו והקמנו, חישמלנו, קדחנו, תלינו בנינו, הערמנו וסידרנו את המקום הפשוט שלנו והייחודי רק לנו.

אורלין וברק1

את השמלה בחרתי בחנות יד שניה נידחת והוספתי לה תחתית כדי שתתאים למאורע. ברק בחר שלייקס וחולצה בחנות ירושלמית בשוק מחנה יהודה שמציעה בגדי יד שניה. נעליים קנינו בקפיצה לדיזינגוף במחירים משתלמים כמו גם קצת אביזרים משלימים.

היה לנו ברור כמעט מהתחלה שקייטרינג רגיל לא יהיה וחיפשנו אוכל מרגש, וכזה שנוכל לעמוד בתקציב שלו. אחותי יצאה עם הברקה של סלי פיקניק וזה התלבש כל כך טוב על המקום ועלינו. עבודת מחקר סיזיפית נעשתה בקרב המחלבות בדרום הארץ וזו היתה גם הזדמנות מתבקשת לתת לעסק דרומי שנפגע מהמצב הבטחוני-כלכלי הרעוע. אז טעמנו לא מעט והחלטנו על מחלבה קטנה בחבל הבשור. במפגש הראשון הכרנו וטעמנו, בשני כבר דיברנו על סלים וצנצנות, בשלישי סגרנו עיצוב מדוייק ובנינו סל לדוגמה. בגיחות קצרות לנחלת בניימין ודרום תל אביב הצטיידנו בשלל פרטים תומכי אווירה, בכדי להשביע את רעב הצהריים ביקרנו אצל מנשה במרכול, ובערב הגענו עייפים ומרוצים למיטה שהוקצתה לנו לכל התקופה אצל ההורים של ברק בקיבוץ.

כמה ימים לפני האירוע, קפצנו לעיר שדרות. קנינו ירקות, בוטנים ועבאדי קטנים ומתובלים. בערב שלפני, הקונדיטורית שבי לא ויתרה על ה'תפוחים על מקל' שיתמכו באווירה. בין לבין טלפונים למי שמינה הקיבוץ להיות אחראי על רכבת הילדים ולמלגזאי שהבטיח שיביא מהמפעל את המשטחים. בנוסף, בערב שלפני, פרסנו את מפות הקנבס הלבנות ופיזרנו פתקי הוראות בצבע כתום זוהר. במרכז הפתק המרכזי שמזכיר להכניס קרח ובירות לגיגיות שבעגלה, שהאורחים יוכלו להריץ על המסילה.

בבוקר האירוע נסחט לו מיץ הרימונים בלחץ מטורף ואחותה של הכלה פיזזה בין חללי הלול בכדי לוודא שהכל בשליטה. משה הגיע עם הלימונים והזיתים שהכין לבת שמתחתנת, זוג החברים, שלומית וגל, כמו מלאכים השכימו והגיעו מירושלים, שתלו עציצים וסידרו פרחים. כשהגענו מהלילה ללא שינה מהמלון, הבנו שלא ממש סיימנו אך אנו מוקפים באנשים מדהימים שעוסקים במלאכה האחרונה עד להגעת ראשון האורחים. אחת עשרה, אפס אפס, ואנחנו עדיין מתרוצצים. ראשוני החברים מגיעים וגם הם עוד תולים ומארגנים. הכל קורה באהבה ובתחושה ממלאה ומדהימה שבאמת אין מילים לתארה. אנשים יפים וחגיגיים החלו למלא את החלל, מוסיקת רקע וענבל המקסימה שהכינה בעצמה סיכת ראש אצטרובלית חמודה, פרט קטן ומקסים שלא הגעתי אליו בצמה ה"מרושלת" שביקשתי מספר התסרוקות הירושלמי למתוח לי יום קודם.

אורלין וברק31

ואחרי שישבנו לפיקניק בוהוריים של שישי, עמדנו שם בטקס על במת העץ ששכבה במחסן ופתאום הפכה להיות עם משמעות עצומה, עומדים ומביטים כשמסביבנו שקט מופתי וממולנו כל 140 האנשים שבעים והאהובים שבאו לשמח ולחלוק את הרגע הקסום הזה. החלפנו טבעות והבירות והמוסיקה היו ברקע. רקדנו על מחצלת ושיחקנו בחץ וקשת.

אורלין וברק17

מאז סבא יוסף אומר – "רק מי שיש לו ביצים מתחתן בלול".

היה נדיר!

 

וכמה טיפים לסיום –

  • לחתונה שעושים לבד בתקציב נמוך צריך לעשות עבודת מחקר רצינית.
  • חייבים להגיע למקור, לספק, בכדי לזכות במחירים הכי משתלמים.
  • ציוד המוסיקה הושכר ותופעל על ידי חבר שמבין, כך חסכנו הרבה כסף.
  • נדרשת יכולת מיקוח על מחירים מאחר וככה זה מתנהל עם מפיקי חתונות.
  • לבחור צלם בקפידה ובדיעבד להביא שניים או לפחות עוד חבר עם מצלמה נוספת. לתת דגשים של מה חשוב לכם שיהיה מצולם (אפילו רק בקטע של תיעוד אם עמלתם ממש קשה).
  • להביא אקסטרה צוות עובדים כדי שלא יהיה מחדל, זה שווה את הכסף.
  • לקחת בחשבון את המרחק של המקום בו בוחרים להקים את האירוע לבין המקום בו אתם ישנים בלילה בתקופת ההכנות, עלויות של דלק וכדומה גם נחשבות הוצאה.
  • חשוב להבין שצריך הרבה שליטה כדי להפיק כזה אירוע, גם אם רק בשביל 140 איש ולא יותר. צריך יכולות מולטיטסקינג כשרוצים לחסוך בעלויות ובטח שכישרון ליצור ולבצע יכול מאוד להועיל.
  • ולמסקנה מאוד משמעותית מכל התקופה – כשאנשים לוקחים חלק באירוע זה ממלא אותם ברגש מה שהופך את האירוע לחוויה בלתי נשכחת גם בשבילם – שזו היתה מטרתנו!

 

צלם: sharon avraham photography

מקום: לול נטוש, קיבוץ רוחמה בנגב.

קייטרינג: חוות צהלה

עיצוב שיער: רמי און

נעלי כלה: MELISSA

נעלי חתן : שופרא עודפים

שמלת כלה: החנות החיפאית “אניצ’ה” יד שניה

תכשיטים: עגיל בודד- מעצבת שלא זוכרת את שמה

פרחים לאירוע : היישר מהמגדלים בעין הבשור.

בגדי חתן: נעמי, יד שניה בשוק מחנה יהודה.

 


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s